מעשה בגלגיליות
כשמצאתי נעליים עם גלגיליות במחסן הבגדים המשומשים שבקצה החצר לא היה מאושר ממני בעולם. בהתחלה מצאתי רק נעל אחת עם מגף לבן וארבעה גלגלים אדומות ומבריקות ולאחר חיפושים רבים מצאתי את גם את הזוג השני מחייך אלי מתחתית הערימה. עם זוג הנעליים הנוצצות בידיי התחבאתי בפינה נסתרת מאחורי המחסן ולבשתי אותם אחד אחד. קשרתי את השרוכים, ליטפתי את הגלגלים בחיבה וניסיתי להיעמד על רגלי. נאחזתי בציפורני בתוך הקיר של המחסן שהיה מצופה בשליכט דוקר אצבעות והצלחתי לעשות את צעדי הראשונים בחלום הגלישה הגדול. בעיני רוחי ראיתי את עצמי מתגלשת בהנאה במורד הרחוב. רגלי ניתקות מהקרקע ואני מצמיחה כנפיים ועפה. צעדתי עם הגלגיליות בכבדות ובסרבול. רגל צד ימין הלך לכיוון ימין ורגל שמאל פנה שמאלה. שני רגלי התרחקו זה מזה עוד ועוד עד שנפלתי על ישבני. לא הרגשתי כאב כלל. קמתי והתחלתי לצעוד שוב. הפעם הצלחתי ללכת שלוש פסיעות עד לקיר ממול ונפלתי שוב. לאחר כמה ניסיונות של נפילות וחבלות החלטתי שכדאי להוריד אותן מרגלי לעת עתה מכיוון שמתחיל להיות מאוחר. עוד מעט אמא תשלח מישהו לחפש אותי ולא טוב שיראו את הגלגיליות. הגלגיליות נכנסו בקטגוריית המשחקים האסורים יחד עם האופניים והסקטבורד.
היה לי קשה להיפרד מהגלגיליות הנחשקות אבל הייתי חייבת לחזור הביתה אז הסתרתי אותן מאחורי בלוני הגז בחצר ונפרדתי מהן בהבטחה שנפגש שוב בהזדמנות הקרובה. בימים הבאים לא היה פשוט להוציאן מהמחבוא. תמיד היו עוד ילדים בחצר שיכולים לגלות עניין ואסור שהדבר יגיע לידיעת המבוגרים. כך עבר יום ועוד יום והתקווה שלי ללבוש את הנעליים עדיין לא התממשה עד שהגיע יום חמסין חם במיוחד. זה היה בשעות של אחרי הצהריים עם חום איימים. השמש הקופחת הבריחה את הילדים ועוברי האורח מהחצר והחתולים נמנמו בצל שמאחורי המדרגות. נוצרה לי הזדמנות של שקט והתייחדות עם הגלגיליות והתחלתי להתאמן. הזעתי והתנשפתי מחום אבל התקדמתי עוד מטר ועוד מטר בהתמדה. ההתרחקתי מהקיר השורט כשידיי מונפות באוויר והתחלתי להתגלש על אמת. הגלגלים הסתובבו במהירות והחליקו בשקט מעל רצפת החצר הלוך ושוב. החצאית הגדולה התנפנפה ברוח והיה לי שמח בלב. הזמן עבר מהר והשמש פנה מערבה וכשהתחיל להיות יותר מוצל בחצר נפתחו הדלתות של השכנים והילדים התחילו לצאת מהבתים. היה לי כייף עם הגלגיליות אבל היה לי בודד לשחק איתן לבד והרבה יותר מעניין להנות יחד עם עוד ילדים. חשבתי שנוכל לעשות ברית שתיקה ביחד וההורים לא יגלו. הילדים התגודדו סביבי ורצו לנסות גם. עשינו תורות וצחקנו כשנפלנו על הישבן שוב ושוב. לקראת ערב החזרתי את הגלגיליות מאחורי בלוני הגז עד למחרת. ככה חגגנו עם האטרקציה של הגלגיליות עוד כמה ימים עד שזה נגמר. יום אחד הגלגיליות לא היו במחבואם מאחרי בלוני הגז. הילדים הצטערו לרגע קט אבל מהר מאוד הם כבר היו תחת הרפתקאת חצר אחרת ושכחו מהגלגיליות.
בערב אמא שלחה אותי לזרוק את שקית האשפה וכשהתכופפתי מעבר לפח הירוק הציצו אלי הגלגיליות במבט עצוב. הם היו מכוסים באשפה של אחרים והיה להם חשוך וחנוק. התבוננתי בהם בצער והרגשתי גוש בגרון..
